ערך עצמי נמוך אצל גברים: איך מעלים אותו באמת
יש משפט אחד שאני שומע מגברים בשיחות, כמעט מילה במילה. “יש לי את העניין הזה של לרצות אנשים. להשתנות בשביל אחרים ולא בשביל עצמי”.
ומיד אחרי זה הם ממהרים להוסיף שבסך הכול הם בסדר, ושעל פניו החיים טובים. רק שמשהו בתחושה מבפנים לא מסתדר. הם עובדים קשה בשביל כולם, נותנים לכולם, ובסוף היום נשארים אחרונים בתור של עצמם. זה מוכר לך?
קל לקרוא לזה “אופי טוב”, אבל מה שיושב שם זה ערך עצמי נמוך, והוא עולה לך ביוקר בכל תחום בחיים.
מי קובע כמה הנכס שווה
תחשוב על זה כמו על שמאי שמעריך בית. כשהשמאי בא להעריך נכס, הוא לא מסתכל רק על הקירות והרצפה, נכון? הוא בודק את המיקום, את הסביבה ואת מה שאפשר להוציא מהנכס, ובסוף הוא קובע שהבית שווה שני מיליון. ומהרגע שהמספר הזה נאמר, משהו אצלך משתנה. אם עכשיו מישהו יבוא ויציע לך מיליון, אתה לא תסכים. למה? כי איש המקצוע קבע, והמספר שלו נהיה האמת שלך.
וכאן בדיוק יושבת הנקודה שמשנה הכול, אז תעצור עליה לשנייה. בחיים האמיתיים אתה גם השמאי וגם הבית. אתה מעריך את עצמך בכל רגע, מדביק לעצמך תג שווי, ולפי התג הזה אתה קובע כמה תבקש וכמה תסכים לקבל. גבר שמתנהג כמו בעל מקצוע ששווה אלף לשעה יקבל אלף, וגבר שמודד את עצמו במאתיים לא יקבל יותר ממאתיים, גם כשמדובר באותו בן אדם בדיוק. מה שקובע פה זה תג השווי שלו, והסחורה נשארת אותה סחורה.
ומכאן יוצא כלל שמסביר המון דברים בחיים. אנחנו מקבלים מהעולם בדיוק את מה שאנחנו מאמינים שמגיע לנו לקבל, ותקרא שוב את המילה “מאמינים”, כי מה שבאמת מגיע לנו זה סיפור אחר לגמרי. אתה בטח מכיר את המשפט “כל אחד מקבל את מה שמגיע לו”. אז זהו, שממש לא. כי אם הוא היה נכון, איך יש רשע וטוב לו וצדיק ורע לו? ההבדל נמצא באמונה. מי שמאמין שמגיע לו מבקש ומחזיק, ומי שבטוח שלא מגיע לו ימצא דרך להחזיר כל עודף.
ערך עצמי זו בעצם התשובה שאתה נותן לעצמך עמוק בפנים לשאלה מה מגיע לי, כמה אהבה, כבוד, כסף וטוב. והתשובה הזאת עובדת כמו תקרה, וככה עובד הטרמוסטט הפנימי. אפשר לקפוץ מעל התקרה לזמן קצר, אבל כל עוד לא הזזת אותה, החיים חוזרים בדיוק לגובה שלה.
ראיתי את זה לא פעם. גבר עומד מול משהו שהוא רוצה לקנות, יש לו את הכסף בשבילו, והוא אומר לעצמו “לא מגיע לך”. שלוש המילים האלה מספרות עליו יותר מאלף אבחונים. כי אם “לא מגיע לך” יושב אצלך בפנים, שום הצלחה בחוץ לא תישאר אצלך. אתה תרוויח ותפזר, תקבל אהבה ותהרוס אותה, או שתתקדם ותמצא איכשהו דרך לחזור אחורה.
ומאיפה בכלל מגיעה השומה הנמוכה הזאת? זו בדרך כלל השאלה הראשונה שקופצת, ואני עונה עליה הפוך ממה שמצפים ממני, כי זה משנה הרבה פחות ממה שנדמה לך. הערך העצמי שלך נקבע לפי מה שאתה נותן לעצמך היום, והעבר שלך או מה שאחרים אומרים עליך לא קובעים אותו. וכשאני אומר היום, אני מתכוון להיום ממש, ולא למה שנתת לעצמך פעם או למה שאתה מבטיח לתת מתישהו. וזה אומר שאת השומה אפשר לעדכן, בכל גיל.
איך נראה ערך עצמי נמוך אצל גברים
אל תחפש אצלך עצב, כי בדרך כלל הוא לא שם. תחפש במקום זה את הדברים האלה:
ריצוי. אתה קורא את הצרכים של כולם ומספק אותם, ואת הצרכים שלך דוחה. אתה משתנה לפי החדר שאתה נמצא בו, כל הזמן שם לב מה כל אחד חושב עליך, ומשלם על זה בזהות שלך.
קושי לקבל. מחמאה מביכה אותך. יש אנשים שמחמאה פשוט מחליקה מהם, כאילו היא לא שייכת להם, ויש כאלה שנותנים לה להיכנס. ומה שעושה את ההבדל ביניהם זה לא נימוס אלא ערך עצמי. לקבל זה להודות שמגיע לך, ובדיוק לזה המערכת שלך מסרבת.
הקטנת הצלחות. כל הצלחה אצלך היא “סתם מזל”, או ש”כל אחד היה מצליח”. הספירה הפנימית שלך זורקת כל הוכחה לטובתך ושומרת כל הוכחה נגדך, וזה בדיוק המנגנון שמחזיק גם ביטחון עצמי נמוך.
עבודה קשה בשביל כולם חוץ ממך. אתה מסוגל להזיז הרים בשביל הבוס, המשפחה והחברים, אבל כשזה מגיע לעצמך, פתאום “אין זמן”. ההשקעה בעצמך מרגישה לך כמו פינוק, ואולי אפילו כמו אנוכיות.
את הסימן האחרון כדאי לזכור, כי הוא המפתח, ותכף תבין למה.
ערך עצמי עובד כמו מניה
תחשוב על מניה של חברה בבורסה. מה מעלה את הערך שלה? השקעה. כשמזרימים אליה הון, בונים ומפתחים, הערך שלה עולה, ואז גם משקיעים חדשים רוצים להיכנס. אף אחד לא יושב ו”מחליט” שהמניה שווה יותר, ההשקעה היא שקובעת את זה.
וככה בדיוק עובד גם ערך עצמי, ולכן הסדר פה חשוב. כדי שאחרים יקנו ממך, אתה צריך קודם לקנות מניות מעצמך, דרך הפעולות שאתה עושה. ויש רק שלושה משאבים אמיתיים שאפשר להשקיע, והם זמן, אנרגיה וכסף. בכל פעם שאתה משקיע אותם בעצמך, אתה משדר למערכת הפנימית שלך את המסר הכי חזק שיש, “אני שווה השקעה”. המערכת מעדכנת את האמונה, האמונה מעדכנת את הטרמוסטט, והחיים מתחילים להתיישר לערך החדש.
וזה עובד גם הפוך, ופה זה כואב. גבר שמשקיע את כל המשאבים שלו בכולם חוץ מאשר בעצמו משדר לעצמו כל יום מחדש שהוא אחרון בתור. עשר שנים שהשידור הזה רץ אצלך, ואתה עוד מתפלא שהתחושה היא “אין לי ערך בלי מה שאני נותן”?
ולמשל הזה יש עוד צד. מניה שאף אחד לא משקיע בה לא נשארת במקום אלא נשחקת, ואותו דבר קורה עם ערך עצמי. אין פה מצב סטטי, או שאתה משקיע בו והוא עולה, או שאתה מזניח אותו והוא יורד לאט לאט. וזו עוד סיבה להתחיל היום ולא “כשיהיה רגוע”, כי רגוע לא בדרך.
השמאי שתמחר אותי מחדש
את המנגנון הזה אני מכיר מבפנים. לפני העסק הנוכחי בניתי שלושה עסקים עם עשרות עובדים, וגיליתי שהדבר שאני הכי טוב בו זה לקחת בן אדם ולגרום לו להוציא מעצמו הרבה יותר ממה שהוא האמין שיש בו. עובד שלי כתב לי פעם ביום ההולדת ששיניתי לו את החיים מקצה לקצה, שהוא בן אדם אחר לגמרי. ועם כל זה, כשישבתי לתמחר פגישה איתי, יצא לי מאה או מאתיים שקלים. והמספר הזה הגיע מתג השווי שהשמאי הפנימי שלי הדביק לי באותה תקופה, ומה שהפגישה נתנה לא נכנס לחישוב בכלל.
אז לקחתי מנטור. והוא בכלל לא התחיל משיווק או ממכירות. הדבר הראשון שהוא עבד איתי עליו היה השומה עצמה. הוא הראה לי מה לקוח מקבל ממני בפגישה אחת, מי אני ומה אני מביא, ולמה פגישה איתי לא יכולה לעלות פחות מאלף ושמונה מאות שקלים. כמובן שלא מהיום הראשון, קודם היו כמה פגישות בחינם כדי להשתפשף. ואני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי ממנו את הסכום הזה. בכלל לא הבנתי איך זה הגיוני, כי בעיני עצמי הערך שלי היה עדיין נמוך. השמאי כבר קבע שומה חדשה, ובעל הבית עוד לא האמין לה.
ואז קרה בדיוק הדבר שאני מלמד עד היום. כשאני הערכתי את עצמי ביותר, העולם העריך אותי חזרה. ואין בזה שום קסם. גבר שמאמין בתג השווי שלו משדר אותו החוצה, בדיבור, בעמידה ובגבולות שלו, והסביבה קוראת את השידור הזה ומתיישרת אליו.
ומה בדיוק המנטור עשה פה, ומה הוא לא עשה? את הערך עצמו הוא לא נתן לי, כי אי אפשר לתת לבן אדם ערך במתנה. מה שהוא עשה זה לשקף לי שווי שכבר היה שם, ואת ההשקעה שהפכה את השומה החדשה לאמת שלי עשיתי אני, יום אחרי יום. שמאי חיצוני יכול לפתוח לך את העיניים, אבל את הנכס עצמו רק אתה יכול למלא.
הכלי, המים והאקונומיקה
ועכשיו בוא נסתכל על הצד השני, מה קורה כשלא משקיעים. תדמיין כלי. המים שבכלי הם הערך שלך, והם מגיעים מהפעולות הטובות והממלאות שאתה עושה בשביל עצמך, כמו אימון שיצאת אליו בלי כוח, משהו שיצרת, או ערב שבו הלכת לישון בזמן. כל פעולה כזאת מוסיפה לכלי מים.
אבל יש פה חוק אחד שלא מתמקחים איתו, והוא שהכלי אף פעם לא נשאר ריק. כשהפעולות נעצרות המים מתאדים, ובמקומם הכלי חייב להתמלא במשהו אחר, תמיד. ומה שנכנס במקום המים זו אקונומיקה, כל הזבל הפיזי, הרגשי והרוחני שזורם פנימה מעצמו כשאין שם ערך. אוכל שאתה לא באמת צריך, גלילה עד השעות הקטנות, וריקנות שמושכת אותך דווקא אל מה שמזיק לך. מבחוץ הכלי הזה נראה מלא, נכון? אבל תבדוק מה יש בו בפנים. זה אמנם ממלא, אבל זה גם מרעיל, ומכלי כזה אי אפשר לשתות.
ויש לאקונומיקה הזאת עוד צורה, אולי הכי עצובה שלה, והיא לשתות אנשים בקשית. כשאתה לא ממלא את עצמך, אתה מתחיל לחפש מי ימלא אותך. אתה נתלה בבת הזוג, מתעלק על חברים, ומצפה שמישהו אחר ייתן לך את מה שלא נתת לעצמך. אני פוגש לפעמים אנשים שמגיעים לתהליכים ורוצים לשתות אותך בקשית, ובאותו רגע אני יודע בדיוק מי עומד מולי. זה בן אדם שלא ממלא את עצמו, הכלי שלו ריק, אז הוא שותה מהכלים של אחרים. והבעיה היא שזה אף פעם לא מספיק לו, כי צימאון כזה לא נרגע ממים של מישהו אחר.
וההגנה מהאקונומיקה היא בעצם המים עצמם. כלי שמתמלא כל יום בפעולות שלך פשוט לא משאיר לרעל מקום, וזה עובד בלי שתצטרך להפעיל שום כוח רצון.
הפרדוקס של הגבר המצליח עם הערך הנמוך
ועכשיו לשאלה שמבלבלת הכי הרבה גברים. איך זה יכול להיות שאתה מצליח, מפרנס, אולי אפילו מנהל אנשים, ועדיין חי עם תחושה של “לא מספיק”?
התשובה היא שהצלחה בחוץ לא נוגעת בטרמוסטט, כל עוד אין לצידה השקעה פנימית. אתה יכול להרוויח יפה ולתת לעצמך רק את השאריות, לישון גרוע, לאכול זבל ולדחות כל דבר שהוא שלך. המערכת הפנימית שלך סופרת איך אתה מתייחס לעצמך, והמשכורת פשוט לא נכנסת לספירה הזאת. ולכן יש גברים עם תלוש מרשים וספירה פנימית ריקה, שאצלם כל הצלחה חדשה רק מגדילה את הפער, “עוד הישג, ועדיין ריק”.
וזה גם מסביר תופעה מוכרת, הגבר שמפוצץ כל הצלחה. הוא מקבל קידום ומיד מסתבך, נכנס לזוגיות טובה ומחרב אותה, מגיע לחיסכון ומפזר אותו. מבחוץ זה נראה כמו חוסר מזל, אבל מה שקורה שם בעצם זה שהטרמוסטט עושה בדיוק את מה שכיילו אותו לעשות, ומחזיר אותך ל”לא מגיע לי”. כלומר, שפע אף פעם לא היה חסר שם, והבעיה היא הכלי שאמור להכיל אותו, שנשאר קטן. וכל עוד לא מזיזים את האמונה, ההצלחות ימשיכו לחמוק לך מבין האצבעות, כי מה שחשוב פה זה להכיל את השפע, יותר מאשר לקבל אותו.
שלושת המשאבים, והאחד שהכי כואב לך
אמרנו קודם שיש רק שלושה משאבים אמיתיים להשקיע בעצמך, והם זמן, אנרגיה וכסף. ועכשיו לדיוק שעושה את ההבדל. לכל גבר יש ערוץ אחד שהכי קשה לו. יש מי שייתן שעות ומאמץ בלי סוף, אבל להוציא שקל על עצמו זה בשבילו פצע. ויש מי שישלם על כל ליווי ועל כל כלי, אבל לשבת ולעבוד בכל הכוח, מזה הוא בורח. ואצלך, איזה מהם זה?
אצלי זו הייתה אנרגיה. בתחילת העסק היה לי קל מאוד להשקיע כסף, בליווי, במשווק ובציוד. גם זמן היה לי קל להשקיע, הייתי כל היום כאילו “מתעסק בעסק”. לקח לי זמן להודות שאת המשאב שבאמת נדרש אני לא נותן, וזה לשבת וליצור, וללמוד מאפס דברים שלא ידעתי. כשנפל לי האסימון התחלתי לרוץ דבר ראשון בבוקר, ושמתי סטופר על עבודת היצירה. התחלתי מחצי שעה ביום, וטיפסתי לאט עד שלוש שעות. ההשקעה הזאת שינתה את הכיוון של העסק, ועוד לפני זה את היחס שלי לעצמי.
ומכאן העיקרון. הצמיחה הכי גדולה מגיעה דווקא כשאתה משקיע במה שהכי קשה לך. למה? כי ברגע הזה אתה שובר את התבנית הישנה, ואומר לעצמך את המשפט שהמערכת שלך הכי צריכה לשמוע, “אתה שווה את ההשקעה הזאת”.
ארבע מדרגות של השקעה, מהקלה לכבדה
המדרגה הראשונה, הקבלה. בכל פעם שמגיעה אליך מחמאה, עזרה או מתנה, אתה עונה “תודה” ועוצר שם, בלי להחזיר או להקטין. בסוף כל יום תרשום כמה פעמים הצלחת, וכשזה מפסיק להיות מביך, עולים מדרגה.
המדרגה השנייה, ההשקעה הקטנה. כל יום אתה משקיע בעצמך השקעה אחת של רבע שעה לפחות, כמו אימון, קריאה, הליכה או מקלחת ארוכה בלי טלפון. והכלל פה פשוט, זה חייב להיות שלך בלבד, בלי שום תועלת לאף אחד אחר.
המדרגה השלישית, הגבול. מקום אחד בכל יום שבו אתה בוחר בעצמך, אומר לא, מבקש, או לא מוותר. משהו קטן ורגוע, בלי מלחמות.
והמדרגה הרביעית, ההשקעה שכואבת. כבר זיהית איזה משאב הכי קשה לך לתת לעצמך, ועכשיו אתה נותן אותו. ערב שלם, סכום שמרגיש לך “מוגזם בשבילי”, או עבודה בכל הכוח על משהו שהוא שלך. ההשקעה הזאת, זו שכואבת, היא בדיוק זו שמזיזה את המחוג.
וכמה זמן להישאר בכל מדרגה? תעלה בקצב שלך, שבוע לכל מדרגה זה קצב טוב. ומה שקורה פה זה כיול, בלי שום קסם. המערכת שלך רואה גבר שמתייחס לעצמו כמו למישהו ששווה, ומתחילה להאמין לזה. ולצד המדרגות האלה יש הרגל אחד שעוטף את כולן, לספור לטובתך. שורה אחת כל ערב, במה השקעתי בעצמי היום. ככה אתה בונה תיק הוכחות חדש, ותיק ההוכחות הזה הוא בדיוק ההבדל בין ערך עצמי לבין ביטחון עצמי, שעליו כתבתי בנפרד.
למה זה כל כך קשה לבד
כי הדפוס הזה חכם. הוא יודע להתחפש ל”צניעות”, ל”אכפתיות” או ל”ככה חינכו אותי”, ובדיוק ברגע שתנסה, הוא ישכנע אותך שההשקעה בעצמך היא בזבוז. גבר עם ערך עצמי נמוך ימצא את עצמו מבטל את הצעדים האלה תוך שבועיים, ואז יגיד “ניסיתי, זה לא בשבילי”, וירשום לעצמו עוד הוכחה נגדו. נשמע מוכר?
אם זיהית את התסריט הזה מראש, יש לך כבר יתרון. ולפעמים צריך גם שמאי חיצוני, מישהו שרואה את השווי שלך לפני שאתה מסוגל לראות אותו, ושלא נותן לך לברוח מההשקעה. ככה זה עבד אצלי עם המנטור שלי, וזה בדיוק מה שליווי צמוד עושה. את הסיפור שלי עם כל זה, כולל השנים שבהן לא האמנתי למילה של עצמי, תמצא בעמוד עליי, ואת התמונה המלאה של השיטה תמצא במדריך התפתחות אישית לגברים.
ובסוף, תזכור שהערך שלך לא נקבע במשא ומתן עם אף אחד בחוץ. השמאי גר אצלך, והוא מעדכן את תג השווי שלך כל יום, לפי ההשקעות הקטנות שאתה עושה בעצמך, או לא עושה.
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין ערך עצמי לביטחון עצמי?
ביטחון עצמי זו האמונה שאתה מסוגל לעשות, וערך עצמי זו האמונה שמגיע לך לקבל. אפשר להיות בטוח ביכולות שלך ועדיין להרגיש שלא מגיע לך אושר, כסף או אהבה, ובגלל זה יש גברים מצליחים מאוד שחיים עם תחושה של חוסר ערך.
מה הסימנים של ערך עצמי נמוך אצל גברים?
ריצוי כרוני, קושי לבקש ולקבל, הקטנה של הצלחות, בחירה בבני זוג ובמצבים שמאשרים את התחושה שלא מגיע לך, וויתור על מה ששלך ברגע שמישהו מרים גבה. ולרוב גם עבודה קשה בשביל כולם, חוץ מאשר בשביל עצמך.
אפשר להעלות ערך עצמי בלי ליווי?
אפשר להתחיל לבד, והמדרגות במאמר הזה הן בדיוק ההתחלה. ליווי נכנס לתמונה כשאתה מגלה שאתה מתחמק מההשקעה בעצמך שוב ושוב, או כשצריך שמאי חיצוני שיראה את השווי שלך לפני שאתה מסוגל לראות אותו בעצמך, כי דפוס כזה קשה לראות מבפנים.