המדריך המלא · עידן ברגר

התפתחות אישית לגברים: המדריך שאף אחד לא כתב לך

אתה יודע בדיוק מה אתה צריך לעשות, ועדיין אתה לא עושה את זה.

את המשפט הזה שמעתי הכי הרבה פעמים בחיים שלי, מגברים חזקים וחכמים, כאלה שמצליחים בעבודה ומרימים אחרים. ומאחורי המשפט הזה מסתתרת תמיד אותה תחושה, מועקה מול הפער בין איפה שאתה נמצא לבין מי שאתה יודע שאתה יכול להיות.

אז בלי סיסמאות, אני רוצה לדבר איתך דוגרי על מה שבאמת עובד, ולהראות לך את המנגנון שעומד מאחורי זה.

מה זה באמת התפתחות אישית לגברים

התפתחות אישית לגברים היא תהליך שבו גבר בונה מחדש את מה שיש לו בפנים, את האמונות, את הזהות ואת המילה שהוא נותן לעצמו, כדי שהחיים שבחוץ יתיישרו בהתאם. וזה כל ההבדל בינה לבין "טיפים לחיים טובים". טיפ משנה התנהגות ליומיים, ושינוי זהות משנה את ברירת המחדל שלך לתמיד.

ולמה דווקא לגברים? כי המנוע שלנו עובד אחרת. גבר מרגיש שיש לו משמעות כשהוא מייצר דברים בעלי ערך, עסק, גוף חזק, משפחה שבוטחת בו, וכשהייצור נעצר, משהו בו נכבה. רוב התוכן שתמצא בגוגל מתעלם מהמנוע הזה. ידברו איתך שם על להרגיש, לנשום, להתחבר, ויעצרו בדיוק בנקודה הזאת. ותבין אותי נכון, אין לי שום דבר נגד נשימות. הן אחד הכלים, ואני עצמי משתמש בהן. הבעיה מתחילה כשעוצרים בהן, כאילו ההרגשה הטובה היא כל התכלית. אצל גברים ההרגשה הטובה היא בעצם הפעולה הראשונה של היום. אל תתייחס אליה כאל פרס שמחכה בסוף או כתחליף לעשייה. אתה מייצר אותה בעצמך לפני שאתה זז, ואז ניגש מתוכה לדבר הלא נוח שקבעת לעצמך, ממקום של מלאות ולא ממקום של חוסר.

ועוד משהו שכדאי שתשמע כבר עכשיו. רוב מה שניסית עד היום נכשל כי הוא תקף את הסימפטום, וזה לא בגלל שאתה עצלן. אז עכשיו נרד לשורש.

שמונה סימנים שאתה חי מתחת ליכולת שלך

לפני שנכנסים לתאוריה, בדיקה עצמית קצרה. תעבור על הרשימה ותספור בכנות כמה מהמשפטים האלה מתארים אותך:

אתה יודע מה לעשות, ועדיין לא עושה. כן, זה אותו משפט מתחילת העמוד. יש לך תוכניות, ראית כבר אלף סרטונים, ובפועל שום דבר לא זז.
אתה נותן לעצמך מילה בלילה, ובבוקר היא כבר לא שווה כלום. "מחר אני מתחיל" נהיה אצלך משפט קבוע, משהו שאתה אומר, אבל בפועל הוא לא קורה.
הערבים שלך נעלמים לתוך הטלפון. שעתיים-שלוש כמעט כל יום, ואתה בכלל לא זוכר לאן הן הלכו.
אתה מתפקד, אבל רדום. הכול רץ על אוטומט, עבודה, בית, שינה, ואין לך חשק אמיתי לשום דבר.
אתה דוחה בדיוק את הדברים שהכי חשובים לך. סידורים קטנים אתה סוגר בשנייה, ואת הדבר הגדול שלך אתה גורר כבר שנים.
בשביל כולם יש לך כוח, ובשביל עצמך לא נשאר. להזיז הרים לבוס ולמשפחה אתה תמיד מוכן, אבל כשמגיע משהו שהוא רק בשבילך, פתאום "אין זמן".
כל כמה שבועות אתה מתחיל מחדש. אתה מכריז בגדול שהפעם זה אמיתי, ואחרי כמה ימים הכול חוזר למקום.
אתה מקנא בשקט בגברים שעושים. הקנאה היא בכלל לא בכסף או ברכב שלהם, אלא בזה שהם פשוט זזים.

ספרת ארבעה או יותר? אז אתה בפער. ותשמע את זה נקי, כי הפער הזה הוא מנגנון ולא עצלנות או אופי רע, ומנגנון אפשר לפרק ברגע שרואים איך הוא עובד מבפנים.

למה גברים שבאמת מנסים נשארים תקועים: לופ הריקנות

יש מעגל שתוקע גברים במשך שנים, ואני קורא לו לופ הריקנות. וככה הוא עובד.

אתה לא מייצר, אז אתה לא מרגיש שיש לך משמעות. אתה לא מרגיש שיש לך משמעות, אז אתה בורח, למסכים, לאוכל, לדחיות. והבריחה משאירה לך עוד פחות כוח לייצר מחר, וככה זה ממשיך, סיבוב אחרי סיבוב. יש ימים שאתה יושב על הספה עד שאתה הולך לישון, ואז מבטיח לעצמך שמחר הכול משתנה. ודבר אחד פה משנה את כל התמונה. המעגל הזה מסתובב לשני הכיוונים. לא רק שהיעדר ייצור מוריד לך את ההרגשה, גם ההרגשה שאתה נכנס איתה ליום קובעת כמה תייצר בו. ולכן אפשר לתפוס אותו בשתי נקודות.

ומה הלופ הזה עושה לניסיונות שלך להשתפר? הוא הופך כל כישלון קטן להוכחה, "הנה, שוב לא עמדתי בזה". וההוכחות האלה מצטברות ומביאות אותך למקום הכי מסוכן שיש, להיות גבר שכבר לא מאמין למילה של עצמו.

למי שרוצה לרדת לעומק, יש על זה שלושה מאמרים. במאמר הראשון אני מפרק את לופ הריקנות במלואו, בשני אני כותב על תחושת ריקנות אצל גברים, והשלישי נכתב בשביל מי שהצליח ועדיין מרגיש כלום, יש לי הכול ואני מרגיש כלום.

והבריחה עצמה, אגב, היא רק הסימפטום. בגלל זה מלחמה בבריחות (למחוק את טיקטוק, לזרוק את הוויד, לחסום אתרים) מחזיקה שבוע. בחוץ, את הלופ שוברים תמיד באותה נקודה, פעולת ייצור אחת קטנה, היום, בלי תוכנית לשנה שלמה, רק פעולה אחת. ואת הדקות שלפניה אתה מנצל כדי לייצר לעצמך את ההרגשה שאיתה תיגש אליה, כדי שהפעולה לא תצא ממקום של חוסר.

היסוד שהכול נשען עליו: הטרמוסטט הפנימי

ועכשיו לשאלה שעומדת מתחת לכל זה. למה הלופ הזה בכלל קיים? למה גבר חכם, עם כל הידע שבעולם, חוזר שוב ושוב לאותו מקום?

התשובה נמצאת בעיקרון שכל השיטה שלי בנויה עליו, והוא אומר שגבר מקבל מהחיים את מה שהוא מאמין, עמוק בפנים, שמגיע לו. וזה משהו אחר לגמרי ממה שהוא רוצה, כי מה שקובע פה זה מה שמגיע לו לדעתו.

זה עובד בדיוק כמו מזגן. קבעת עשרים ושתיים מעלות, ולא משנה כמה חלונות תפתח בקיץ, החדר יחזור לעשרים ושתיים, נכון? פרץ מוטיבציה, סדנה, שבוע של "עכשיו אני משתנה", כל אלה הם חלון שנפתח לרגע, והטרמוסטט הפנימי שלך מחזיר אותך תמיד לטמפרטורה שהוא מכוון אליה.

את זה ראיתי הכי חד אצל גברים שעומדים מול משהו שהם רוצים לקנות ויכולים להרשות לעצמם, ואומרים לעצמם "לא מגיע לך". אותם גברים בדיוק מוציאים סכום גדול פי כמה על משהו "מוצדק" בלי למצמץ. ואיזה היגיון כלכלי יש בזה? שום היגיון, זה פשוט הטרמוסטט שעושה את שלו.

ולכן עוד מנה של מוטיבציה לא תעזור פה, והעבודה האמיתית היא כיוון מחדש של הטרמוסטט. ואיך מכוונים אותו? בטח שלא בדיבורים. יש פה שרשרת פשוטה, אמונות משנות מחשבות, מחשבות משנות רגשות, ורגשות משנים פעולות. וכשהפעולות משתנות וההוכחות מצטברות, האמונה "מגיע לי" מפסיקה להיות משפט מוטיבציה והופכת לעובדה. והשיטה כולה מפורקת לגורמים בעמוד הטרמוסטט הפנימי וחמשת העקרונות.

למה מה שכבר ניסית לא עבד

נעבור רגע על מה שכבר ניסית, ואתה תזהה את עצמך לפחות באחד מהדברים.

סרטוני מוטיבציה. זו הנעה שבאה מבחוץ, והיא עובדת שלושה ימים ואז משאירה אותך ריק יותר. למה? כי התמלאת, ואז לא עשית עם זה כלום. אתה מרגיש כאילו מה שחסר לך זה עוד דלק, אבל מה שבאמת חסר לך זה מנוע.

עוד קורס, עוד תואר. זה הלופ של המקצועיות. אתה מרגיש חוסר ביטחון, בטוח שעוד חומר יסדר את זה, לומד, מגלה כמה עוד יש ללמוד, והביטחון יורד שוב, אז אתה נרשם לקורס הבא. ופה אני עוצר אותך, כי הבעיה אף פעם לא הייתה ידע.

חפירה בעבר. רוב החפירות יוצאות מהנחה אחת, "אתה מרגיש היום ככה בגלל משהו שקרה פעם". אבל תכלס, איך שאתה מרגיש היום נקבע במה שאתה עושה עם עצמך היום, במה שנתת או לא נתת לעצמך השבוע, ובמה שאתה מייצר בפנים לפני שאתה יוצא לדרך. ההרגשה שלך נמצאת בהישג יד עכשיו, ושום גזר דין לא נחתם עליה בגיל שש. זה כמו להגיד "יש לי קלקול קיבה כי אכלתי פיצה מקולקלת בגיל שש". אז תעזוב את הבעיה ותשחרר אותה, כי איפה שאתה שם את הפוקוס, שם נוצרות התוצאות.

מלחמה בסימפטומים. מחקת את האפליקציות, זרקת את הסיגריות, חסמת אתרים, היה לך שבוע נקי, ואז הכול חזר. וברור שזה חזר, כי הבריחה הייתה רק הפתרון הזמני שמצאת לריקנות, והבעיה עצמה אף פעם לא טופלה. כל עוד הריקנות נשארת במקום, הבריחה תמצא לה דלת אחרת. ואת הריקנות ממלאים בשני דברים ביחד, בייצור אמיתי בחוץ, ובהרגשה שאתה מייצר לעצמך בפנים לפני שאתה ניגש אליו.

ביטחון עצמי וערך עצמי: מעשייה, לא מלמידה

פה נופלים הכי הרבה גברים טובים, אז תקשיב טוב.

רוב הגברים מאמינים שהביטחון יגיע מעוד ידע, שעוד קורס, תעודה או ספר יסדרו את זה. ואז קורה בדיוק ההפך, כי ככל שאתה לומד יותר אתה מגלה כמה עמוק התחום, והביטחון יורד. קראתי לזה הלופ של המקצועיות, ואני מכיר אותו מבפנים, כי חייתי אותו בעצמי. ככה שביטחון לא באמת מגיע מלמידה. ביטחון נבנה מעשייה, מזה שאתה קופץ למים. ואת ההרגשה שאיתה אתה קופץ, אל תחכה שהיא תגיע לבד וגם אל תיכנס איתה למלחמה. תייצר אותה שתי דקות לפני, ותקפוץ מתוכה. וזה כל ההבדל בין גבר שנכנס למים אחרי קרב פנימי שהתיש אותו, לבין גבר שנכנס אליהם ממקום של עוצמה.

ויש הבדל שחשוב שתכיר, כי ביטחון עצמי וערך עצמי הם שני דברים שונים. שמעתי מלא גברים אומרים גרסה של אותו משפט, "אנשים אומרים שאני אלפא, אבל אני לא מרגיש ככה". מבחוץ הם נראים בטוחים, ומבפנים הם ריקים. למה? כי ערך עצמי נבנה כמו מניה. ככל שאתה משקיע בעצמך יותר, הערך עולה, ואנשים מסביב מרגישים את זה בלי שתגיד מילה.

ואיך עובדים על זה בפועל? על כל חלק כתבתי מאמר נפרד:

• איך לבנות ביטחון עצמי אמיתי, ולמה הדרך המקובלת הפוכה מהאמת.
• ביטחון עצמי נמוך, הסימנים והסיבה האמיתית, כולל הסימנים שאף אחד לא מדבר עליהם.
• ערך עצמי נמוך אצל גברים, ואיך מעלים אותו כמו מניה.
• ביטחון עצמי נמוך בזוגיות, ומה בת הזוג שלך באמת צריכה ממך.

משמעת, הרגלים, והמילה שלך

מכאן לשריר הכי חשוב שיש לך. אם יש דבר אחד שמפריד בין גבר שמתפתח לגבר שתקוע, הוא היכולת לקבוע לעצמך דברים שאתה עושה, ולעשות אותם, וכישרון או מזל לא קשורים לזה בכלל.

גבר שמבטיח לעצמו בלילה, ובבוקר לא מקיים, מלמד את עצמו שיעור מסוכן, שאי אפשר לסמוך עליו. תעשה את זה מאתיים פעם, ואתה כבר לא מאמין למילה של עצמך. בגלל זה הערך שהכול אצלי נבנה עליו הוא לעמוד במילה שלי, וקודם כל במילים הקטנות, אלה שאף אחד חוץ ממך לא רואה.

והטעות הנפוצה כאן היא לסמוך על כוח רצון. כוח רצון זה כמו ארנק, וארנק זה לא באר בלי תחתית. כל החלטה שורפת ממנו, וגם כל פיתוי שעמדת בו וכל ויכוח. גבר שבונה על "מחר יהיה לי כוח" נשבר ביום שהארנק מתרוקן, וגבר שבונה הרגלים קטנים, כאלה שכמעט לא לוקחים כלום מהארנק, מנצח בלי להילחם. וההצלחה בנויה מצעדים שהאגו שלך מזלזל בהם, שקל ועוד שקל, ומי שמחכה למכה גדולה נשאר עני.

והצד המעשי של כל זה מתחלק לארבעה מאמרים:

• משמעת עצמית לגבר שנשבר כל שבוע, ושם גם ארנק הרצון במלואו.
• דחיינות, ולמה אתה דוחה דווקא את מה שהכי חשוב, והשקר של "הרגע הנכון".
• איך בונים הרגל שבאמת נשאר, עם שיטת השקל צעד אחר צעד.
• מוטיבציה פנימית, ולמה מבחוץ זה לא מחזיק, ואיך בונים מנוע משלך.

מוטיבציה: למה מבחוץ זה לא מחזיק

סרטון מוטיבציה באמת עובד, לשלושה ימים, ואז אתה ריק יותר ממה שהיית קודם, כי התמלאת בלי לעשות עם זה כלום, וההוכחה נרשמה נגדך.

מקור הנעה חיצוני תמיד עובר מהר, ומקור הנעה פנימי נבנה משני צדדים. מבחוץ הוא נבנה מההוכחות שאתה צובר ומהמילה שאתה מקיים לעצמך, ומבפנים מהיכולת לייצר לעצמך את ההרגשה הנכונה לפני שאתה זז.

וזאת בדיוק הנקודה שבה אני נפרד מרוב מה שתשמע בתחום. רגש זה בעצם שריר שהתאמנת עליו בלי לשים לב, והוא לא מזג אוויר שנוחת עליך. מי שחזר שנים על אותה מועקה נכנס אליה בשנייה, ובאותה דרך בדיוק אפשר להתאמן על תחושת שליטה ולהיכנס אליה מהר. וכמו בכל אימון, הסטים הראשונים מרגישים מגושמים. אז במקום לחכות שהחשק יגיע, או להיכנס איתו לקרב, אתה מדליק אותו וניגש איתו לדבר הראשון ברשימה.

ועוד אבחנה אחת ששווה לך זהב. צפייה בשיעורים לא נחשבת עבודה, כי עבודה זה פעולות לא נוחות, וכל השאר זו צריכה שמרגישה כמו התקדמות.

גבריות, זוגיות, ולהיות דוגמה אישית

בעולם שמתבלבל לגבי מה זה בכלל גבר, אני הולך עם הגדרה פשוטה. נער נשאר באזור הנוח ומחכה שהחיים יסתדרו, וגבר עושה את הפעולות הלא נוחות שבונות את החיים שהוא רוצה. וכל ההבדל הזה נמצא במקום אחד, במה שאתה עושה כשלא בא לך.

וזה מתחבר ישר הביתה. אישה צריכה גבר עם סנטר, כזה שאפשר להישען עליו כי הוא עומד במילה שלו, והיא בכלל לא צריכה שהוא יהיה מושלם. גבר שמוביל את עצמו קודם, ואז הופך לדוגמה אישית לילדים, לבת הזוג ולסביבה. וכשגבר אחד משתנה, כל מה שמסביבו משתנה איתו, וזה בדיוק מה שהופך גבר לגבר משפיע.

בתחום הזה יש ארבעה מאמרים, איך להיות גבר חזק באמת, גבריות בעולם שקורא לה רעילה, להיות גבר בזוגיות ולהוביל בלי לשלוט, ולמה אתה מושך את אותו סוג של קשר. וערך העל שמחזיק את כל זה קיבל מאמר משלו, לעמוד במילה שלך.

ארבע טעויות שהורגות את התהליך מבפנים

גם גברים שנכנסים לעבודה הזאת ברצינות נופלים על אותם ארבעה מוקשים, אז כדאי שתכיר אותם כבר עכשיו ותחסוך לעצמך חודשים.

"רק גדול נחשב". הצעד הקטן מרגיש לך כמו שקר עצמי, אז אתה מחכה למהלך הענק, והמהלך הענק מחכה לתנאים מושלמים שלא מגיעים. גבר שמזלזל בשקל לא יחסוך מיליון. וההצלחות הקטנות האלה, שנראות לך כמו פרס ניחומים, הן בעצם הלבנים שמהן הכול נבנה.

התובנה שמחליפה את הפעולה. אתה חכם, תופס מהר ומנסח יפה, וזו בדיוק המלכודת, כי "הבנתי" מרגיש כמו התקדמות. אבל להסכים זה עוד לא לבצע, ותובנה בלי פעולה בשטח היא בידור אינטלקטואלי. בסוף כל שבוע השאלה היחידה היא מה עשית.

לחכות לרגע הנכון. "כשיירגע בעבודה", "אחרי החגים", "כשארגיש מוכן". מכיר את זה? אין רגע כזה, ובעיקר אין הרגשה של מוכנות שנוחתת עליך מעצמה. את התחושה שאיתה נכנסים למים אתה מייצר בעצמך דקות ספורות לפני, ואת השאר בונים כבר בתוך המים. ויש פה הבדל עדין, כי לחכות למוכנות זו דחייה, ולייצר אותה זו כבר ההתחלה של הפעולה. ודחייה נשארת דחייה, גם כשהיא עטופה בסיפור יפה.

יומיים טובים = "אני בסדר". הלופ יודע לשחרר את החבל לרגע. מגיעים יומיים רגועים, ואתה משכנע את עצמך שהכול הסתדר, ואז מגיע הסיבוב הבא, חזק יותר. אז אל תבלבל בין הפוגה לשינוי, כי מצב רוח שעלה זה רק הפוגה, ושינוי זה כשברירת המחדל שלך השתנתה.

השבוע הראשון שלך: תוכנית יום-אחר-יום

ככה נראית התפתחות אישית לגברים בפועל. שבעה ימים, פעולה אחת ביום ובלי מהפכות. ואל תנסה לשנות בשבוע הזה את כל החיים, כי המטרה שלו היא לפתוח תיק הוכחות חדש. לפני כל פעולה שכתובה למטה יש שתי דקות שבהן אתה מייצר לעצמך את ההרגשה שאיתה תיגש אליה. וזה חלק מהתוכנית בדיוק כמו הפעולה עצמה, בסדר?

היום הראשון. תעשה פעולת ייצור אחת קטנה של עד חצי שעה, תתקן, תכתוב, תבנה או תסדר משהו ששלך. ובערב תרשום שורה אחת בדף, "מה ייצרתי היום".
היום השני. תן לעצמך מילה אחת קטנה בבוקר ("היום אני עושה את זה וזה"), ותעמוד בה עד הערב, ובערב תוסיף עוד שורת הוכחה בדף.
היום השלישי. תחליף חצי שעה אחת של מסכים בפעולה מהיומיים הקודמים, בלי למחוק כלום ובלי להילחם, רק החלפה אחת.
היום הרביעי. תעשה השקעה אחת בעצמך, אימון, מיומנות שרצית ללמוד או זמן שקט שהוא רק שלך. והכלל פשוט, התוצר שייך רק לך.
היום החמישי. קח את הפעולה הלא נוחה שאתה דוחה הכי הרבה זמן, שיחה, בקשה או התחלה של משהו, תקטין אותה לעשר דקות ותעשה אותה היום.
היום השישי. תחזור על היום שהיה לך הכי קשה השבוע. ואם נפלת באחד הימים, זה היום שבו חוזרים, בגרסה הכי קטנה.
היום השביעי. תקרא את השורות שכתבת, כי זה תיק ההוכחות הראשון שלך אחרי הרבה זמן, ובשבוע הבא ממשיכים להוסיף עליו.

אני יודע, שבוע כזה נראה קטן מדי בשביל בעיה כל כך גדולה. אבל בדיוק בגלל זה הוא עובד, כי הצעדים קטנים מכדי שהפחד יטרח להתנגד להם, וכל אחד מהם נכנס לתיק במלואו.

מילון קצר: המושגים של גבר משפיע

הטרמוסטט הפנימי הוא העיקרון שגבר מקבל מהחיים את מה שהוא מאמין עמוק בפנים שמגיע לו, והחיים מתיישרים חזרה לאמונה הזו כמו חדר שחוזר לטמפרטורה של המזגן.
לופ הריקנות הוא המעגל שבו אתה לא מייצר, אז לא מרגיש שיש לך משמעות, אז בורח, והבריחה משאירה לך עוד פחות כוח לייצר. הוא מסתובב לשני הכיוונים, ולכן שוברים אותו בשתי נקודות, בפעולת ייצור קטנה, ובהרגשה שאתה מייצר לעצמך לפניה.
סנטר פנימי הוא היציבות של גבר שסומך על המילה של עצמו, ולכן לא זז עם כל רוח של ביקורת, פחד או מצב רוח.
מקור הנעה פנימי הוא מוטיבציה שנבנית משני צדדים, מההוכחות שנצברות מהעשייה ומהמילה שאתה מקיים, ולצידן מהיכולת לייצר לעצמך את ההרגשה שאיתה אתה ניגש לפעולה, במקום לחכות לה או להילחם בה. וזה בניגוד להנעה חיצונית, שמתאדה.
עומד במילה שלי הוא הערך שכל השיטה נשענת עליו, ההרגל לקיים כל התחייבות שאתה נותן לעצמך, מהכי קטנה, עד שהמילה שלך הופכת לעובדה.

איך מתחילים בפועל: שלושת המשאבים

יש רק שלושה משאבים אמיתיים, והם זמן, אנרגיה וכסף. ביוטיוב אתה משקיע רק זמן, ובסיכומים גם קצת אנרגיה. אבל הטרמוסטט זז כשאתה משקיע בעצמך את שלושתם, כי אז אתה משדר לעצמך את המסר הכי חזק שיש, "אני שווה השקעה".

אז הנה ההתחלה שלך, בלי לחכות לאף אחד:

אחת. תבחר פעולת ייצור אחת קטנה, ותעשה אותה עוד היום, בלי לדחות למחר.
שתיים. תן לעצמך מילה אחת קטנה להערב ותעמוד בה, ומחר תיתן לעצמך עוד אחת.
שלוש. תפסיק לצרוך ותתחיל לתרגל, כלומר על כל שיעור שאתה רואה, אתה עושה פעולה אחת בשטח.

"אני לא מחפש את כולם. אני מחפש גברים שהכאב שלהם כבר חזק מהתירוצים." - עידן ברגר

למי זה מתאים, ולמי לא

עברו אצלי בליווי יותר משמונים גברים, ולמדתי לזהות מהר מי יוציא מהעבודה הזאת תוצאה אמיתית. אז אני אגיד לך את זה בכנות מלאה.

זה בשבילך אם אתה גבר שחי בתוך החיים האמיתיים, עם עבודה, אולי משפחה, ואחריות על אחרים. אתה יודע שאתה שווה יותר ממה שאתה חי, נמאס לך מהפער, ואתה מוכן לעשות פעולות לא נוחות, קטנות אבל אמיתיות.

זה לא בשבילך אם אתה מחפש עוד תוכן להרגיש איתו טוב, קסם בשלושה ימים, או מישהו שיעשה את העבודה במקומך. השראה אני לא מוכר, כי אותה יש ביוטיוב בחינם, וכבר ראית לאן היא לוקחת אותך.

ואיך נראית העבודה איתי

זה עובד די פשוט, ומתחילים בבדיקת התאמה. אתה משאיר פרטים, אנחנו מדברים, ושנינו בודקים אם זה מתאים. לא כל גבר נכנס לליווי אצלי, וזה בסדר גמור.

ואם כן, העבודה היא ליווי אישי צמוד על היום-יום האמיתי שלך, הייצור, המילה וההשקעה בעצמך. אני המראה שלא נותנת לך לברוח, כי מה שבאמת חסר לרוב הגברים זה לא עוד ידע, אלא מישהו שרואה אותך ולא מוותר לך.