גבריות בעולם שקורא לה רעילה: ההגדרה החיובית
תסתכל רגע על מה שמציעים היום לגבר בישראל. יש בעצם שתי אפשרויות, ושתיהן גרועות.
האפשרות הראשונה היא להתבייש. אומרים לך שהגבריות שלך “רעילה”, שהדחפים שלך חשודים, ושהכי טוב שתשב בשקט ותתנצל מראש. האפשרות השנייה היא לזייף, כלומר להיות “אלפא”, לשחק את הדומיננטי, לדבר על נשים כמו על שלל ולהעמיד פנים ששום דבר לא כואב לך.
ואני ראיתי לאן כל אחת מהדרכים האלה מובילה. הראשונה מייצרת גבר כבוי, כזה שמתנצל על עצם הנוכחות שלו, וכולם מסביב, כולל אשתו, מרגישים שמשהו חסר. השנייה מייצרת גבר שריון, שכל היום עסוק בלתחזק את ההצגה עד שהוא נשבר בפרטיות. ככה שבשני המקרים אתה מקבל גבר אבוד, רק מסוג אחר, נכון?
אבל יש דרך שלישית, והיא מתחילה בזה שמגדירים מחדש מה זה בכלל גבריות.
מה זו גבריות, בלי פילטרים
אז ההגדרה שאני עובד איתה ממש פשוטה, גבריות היא כוח הייצור של גבר.
בפועל זה מתפרק לכמה כוחות. יש את הכוח לבנות עסק, בית, גוף ומשפחה. יש את הכוח להגן, כלומר לעמוד בין הסכנה לבין מי שיקר לך, גם כשהסכנה היא כלכלית או רגשית. יש את הכוח לשאת אחריות, החלטות קשות וימים רעים בלי להתפרק על הסביבה. ויש את הכוח להוביל, קודם את עצמך, ואז להיות דוגמה שאחרים הולכים אחריה מרצון.
רק שההגנה של היום נראית אחרת מפעם. פעם להגן היה משהו פיזי. היום, לעמוד בין המשפחה שלך לבין סכנה זה לרוב דברים שקטים, כמו להחזיק את הבית רגוע כשהעסק רועד, לספוג את הלחץ בעבודה בלי להביא אותו הביתה בצורה של צעקות, או להיות היציב בחדר כשמגיעה בשורה רעה. אף אחד לא ייתן לך מדליה על ההגנה הזאת, ובכל זאת היא הלב של התפקיד.
וההגדרה הזאת נקייה בכוונה. אין בה מילה נגד נשים או דרישה ממך להשתיק רגש, ואתה לא צריך לרמוס אף אחד בדרך. גבריות בריאה לא באה על חשבון מישהו אחר. להפך, כולם מסביב מרוויחים ממנה, כי גבר שמייצר, מגן ונושא הוא בדיוק מה שמשפחה, קהילה ומדינה צריכות.
ופה בדיוק השיח פספס. כשקראו לכל עיוות “גבריות רעילה”, גברים טובים שמעו “הגבריות שלך רעילה” והתחילו לכבות את המנוע עצמו. אבל אם תסתכל על אלימות ועל השתקה, תראה שיש שם בעצם גבריות שבורה ולא עודף של גבריות, מנוע חזק שאין לו הגה. ומה עושים עם מנוע כזה? בונים לו הגה, במקום לכבות אותו.
איך בכלל הגענו לבלבול הזה
תחשוב רגע על אבא שלך, ואולי על סבא שלך.
הם החזיקו גרסה אחת של גבריות, שאמרה לגבר לספק, לשתוק ולהסתדר לבד. הגרסה הזאת בנתה פה מדינה, נכון? אבל היא גם השאירה הרבה בתים עם אבא נוכח-נעדר, כזה שהיה בבית בלי להיות שם באמת. אתה ראית את המחיר הזה מקרוב, ובצדק רצית משהו אחר.
רק שבמקום לתקן את הגרסה הזאת, כולם פשוט זרקו אותה, וכל ביטוי של כוח גברי נהיה חשוד. ונשארת, יחד עם דור שלם של גברים, בלי שום הגדרה חיובית לשאוף אליה. ולתוך החור הזה נכנס האינטרנט עם דמויות האלפא. למה זה עבד? כי מי שמציע לגבר צעיר גאווה, גם אם היא מזויפת, ינצח את מי שמציע לו רק אשמה. ככה נוצרה הבחירה העקומה בין להתבייש לבין לזייף, והדרך השלישית שאני מדבר עליה פה היא ההגדרה שהייתה חסרה באמצע.
המבחן האמיתי: לא איך אתה נראה, מה אתה בונה
גבריות של הופעה נמדדת בכמה אתה משדר, בקול, בביטחון המוחצן, בסטייל. גבריות אמיתית נמדדת במה שנשאר אחריך בסוף היום, כלומר מה בנית, במי תמכת ובאיזו מילה עמדת.
ולכן המבחן היומי שלה הוא שאלה אחת פשוטה. מה ייצרתי היום? גבר שמייצר מרגיש את הגבריות שלו בלי שהוא צריך להוכיח אותה, כי כל דבר בעל ערך שיוצא לו מהידיים נרשם אצלו בפנים כהוכחה, וההוכחות האלה מזינות את ההרגשה, אבל שים לב שזה עובד גם בכיוון ההפוך, וזה החלק שכמעט אף אחד לא מספר לגברים. תכף נגיע אליו. בינתיים, גבר שהפסיק לייצר ירגיש את החסר, לא משנה כמה “גברי” הוא נראה, ולרוב הוא ינסה לפצות על זה דווקא בהופעה, עם אופנוע גדול יותר, קול רם וסיפורים שרק הולכים וגדלים. הפיצוי הזה הוא אחד השלבים של לופ הריקנות, ואפשר לצאת ממנו.
ויש עוד מבחן אחד, עדין יותר. מי נשען עליך בשקט? ואני לא מדבר על מי שמוחא לך כפיים, אלא על מי שהפסיק לבדוק אחריך, כמו אישה שלא צריכה לוודא פעמיים, ילד שרגוע כשאבא בבית, או חבר שמתקשר דווקא אליך כשקשה. ההישענות השקטה הזאת היא התעודה האמיתית, ובהופעה אי אפשר לזכות בה. זוכים בה רק בעקביות, כשהמילה שלך מתקיימת.
ותראה שבשני המבחנים אין אף שאלה על איך אתה נראה, כמה אתה מרוויח או מי מפחד ממך. גבריות אמיתית נמדדת במה שהיא בונה ובמי שהיא מחזיקה, וכל השאר זה בסך הכול אריזה.
רגש הוא לא האויב של הגבריות
פה צריך לפרק עוד שקר אחד, והוא מגיע משני כיוונים.
הכיוון הישן אמר “גבר לא בוכה, גבר לא מפחד, תבלע”. ומה יצא מזה? גברים שצוברים ומתפוצצים, או כבים לגמרי. ויש ניסוח שחוזר אצל גברים שוב ושוב, שכל החיים הם מתמודדים עם הכול לבד, צוברים וצוברים, עד שזה יוצא מהם בצורות שהם לא גאים בהן.
הכיוון החדש אומר לפעמים את ההפך, שתרגיש ותשתף הכול כל הזמן. וגם זה מפספס, כי גבר שכל רגש שלו נשפך החוצה בלי עיבוד מפסיק להיות יציב, והיציבות הזאת היא בדיוק מה שהאנשים שלו צריכים ממנו.
אז מה הדרך הבוגרת? להרגיש הכול, לבחור מה עושים עם זה, ולדעת שגם את ההרגשה עצמה אפשר לייצר ולא רק לספוג. זה אומר לזהות את הכעס לפני שהוא מדבר במקומך, ולשתף את מי שצריך, בזמן הנכון, במקום לפרוק על מי שלא אשם. קוראים לזה שליטה עצמית של גבר בוגר. היא רחוקה גם מרכות וגם מקשיחות, והיא חלק מהחוזק שלו.
בוא ניקח את זה לרגע אמיתי. חזרת הביתה אחרי יום מתסכל, והילד שפך משהו על הספה. הגרסה השבורה מתפוצצת עליו, רק כי הוא היה שם בדיוק כשהלחץ חיפש לאן לצאת. הגרסה הכבויה בולעת, מחייכת, ומוסיפה את זה לערימה שמחכה להתפוצץ בהמשך. והגרסה הבוגרת אומרת בקול רגוע, “אבא עצבני מהעבודה, לא ממך. תביא מגבת, ננקה ביחד”. בסך הכול שלוש שניות של בחירה, וזה כל ההבדל בין גבר ששולט בכוח שלו לגבר שהכוח שולט בו. ואת השליטה הזאת בונים בפועל, כשלומדים להיות גבר חזק באמת.
הגיע הזמן לכיוון ההפוך שהבטחתי קודם. את ההרגשה שאתה יוצא איתה לפעולה אתה יכול גם לייצר בעצמך, בכוונה, עוד לפני שהתחלת. וזו עבודה לכל דבר, שאין לה קשר לשקט או לניתוק, בדיוק כמו כל דבר אחר שאתה עושה בלי חשק, רק שהמגרש שלה הוא בפנים. והמקום שלה הוא ממש לפני העשייה, כמו סט קל לפני המשקל הכבד, אבל היא לא מחליפה את העשייה עצמה. כל ההבדל הוא שאתה ניגש לעבודה שלך ממקום מלא ולא ממקום ריק. ואת התרגיל שמייצר את ההרגשה הזאת, שלב אחרי שלב, אפשר ללמוד מהמאמר מוטיבציה פנימית.
ונשאר לי דבר אחד על רגש, כזה שאף אחד לא מלמד גברים. מה גורם למורה להרגיש מורה? תלמיד. מה גורם לאבא להרגיש אבא? ילד. ומה גורם לגבר להרגיש גבר? אישה. יש הרגשות שאתה פשוט לא יכול להגיע אליהן לבד. אתה יכול להרגיש מצליח, חזק, עצמאי, ואת ההרגשה שאתה ניגש איתה לעבודה תלמד לייצר בעצמך. אבל להרגיש גבר עד הסוף? בשביל זה צריך אישה בחיים שלך, ובלעדיה יש שפע שלם של רגשות וחוויות שאתה חי לידו, לא בתוכו. ואם זה נשמע לך כמו תלות, אז כן, זוגיות היא תלות הדדית, וזה בסדר גמור. הרי מורה לא נהיה פחות מורה רק בגלל שהוא צריך תלמיד. זה החלק בתפקיד שנפתח רק מול מישהי שהפוכה ממך, וכל מה שאתה בונה כאן לבד הוא בדיוק מה שיחזיק את זה כשהיא תהיה מולך.
איך בונים גבריות ביומיום
את זה לא בונים בדיבורים אלא בארבעה הרגלים:
ייצור יומי. דבר אחד שנבנה בכל יום, קטן ככל שיהיה, כמו הצעה שנשלחה, דלת שתוקנה או חצי שעה על המיזם הקטן שלך. וזה בעצם הדלק שלך.
מילה שמתקיימת. בבוקר אתה מתחייב לדבר קטן אחד, ועד הערב אתה מקיים אותו במלואו, וזה השלד. גבר שהמילה שלו שווה משהו, קודם כל לעצמו, הוא גבר שאפשר לבנות עליו הכול, ועל השריר הזה כתבתי מאמר שלם.
גבול ברוגע. כל יום אתה אומר עמדה אחת שלך, בלי להרים את הווליום, משהו כמו “זה לא מתאים לי הערב” או “החלטתי אחרת”. הגבול הרגוע הזה הוא ההבדל בין סמכות לתוקפנות.
אחריות בלי האשמות. בכל מצב השאלה הראשונה היא מה החלק שלי, ומה אני עושה עכשיו. למה? כי גבר שמאשים את הנסיבות נשאר לגור בתוכן, וגבר שלוקח אחריות מתחיל לזוז.
הבן שלך לומד ממך מה זה גבר
ואם יש לך ילדים בבית, תדע שלכל אחד מארבעת ההרגלים האלה יש קהל.
קח לדוגמה שישי בצהריים, אתה והבן מתקנים ביחד את הכיסא שמתנדנד. ומה הוא יזכור מזה? שום הסבר על אחריות, אבל הוא כן יזכור את הידיים של אבא על המברג, ואת זה שאבא אמר ביום שלישי “בשישי מסדרים את זה” ובשישי זה באמת קרה. מהרגעים הקטנים האלה הוא בעצם מרכיב לעצמו תשובה לשאלה מה זה גבר, שנים לפני שהוא יֵדע לנסח אותה. והבת שלך מרכיבה מאותם רגעים משהו אחר, את הסטנדרט למי שיעמוד לידה בעתיד.
אז ככה נראית הדרך השלישית. במקום להתנצל על הגבריות שלך או להציג אותה, אתה פשוט בונה אותה. ומי שבונה אותה בבית משנה גם את הזוגיות שלו, וזה כבר מאמר בפני עצמו, להיות גבר בזוגיות. והמדריך התפתחות אישית לגברים עובר על הדרך הזאת כולה, כולל הטרמוסטט והזהות.
והמבחן שלך להיום די פשוט. אתה בונה דבר אחד, מקיים מילה אחת ואומר ברוגע עמדה אחת. אלה שלושה דברים קטנים בערב אחד, ובזה כבר התחלת לבנות את ההגדרה החדשה במקום להתווכח עליה. כי גבריות מייצרים בשקט, כל יום מחדש, ועל דבר כזה לא עושים סקרים.
ובסוף, מה שהעולם צריך זה לא פחות גברים אלא יותר גברים אמיתיים, כאלה שבונים.
שאלות נפוצות
מה זה גבריות רעילה, והאם גבריות היא בעיה?
המושג גבריות רעילה מתאר דפוסים הרסניים, כמו אלימות, השתקה של רגש ושליטה בכוח. הדפוסים האלה אמיתיים ומזיקים, אבל מה שהם מתארים הוא עיוות של הגבריות, והגבריות עצמה היא משהו אחר. הכוח לבנות, להגן ולשאת באחריות הוא לא הבעיה, והוא בדיוק מה שחסר כשגבר נעלם מעצמו ומהמשפחה שלו.
מה זו גבריות בריאה בפועל, ביומיום?
תחשוב על גבר שקם ומייצר גם כשלא בא לו, ושיודע לייצר לעצמו את ההרגשה שאיתה הוא יוצא לעבודה, במקום להילחם בה כל בוקר מחדש. הוא אומר את האמת שלו ברוגע ועומד מאחוריה, מרגיש כעס ופחד, אבל לא מפיל אותם על הסביבה. המילה שלו שווה משהו, ההבטחות שלו מתקיימות, והאנשים סביבו רגועים כשהוא בתמונה. ושום דבר מזה לא דורש לדרוך על אף אחד.
איך מחזירים גבריות שנשחקה עם השנים?
מה שמחזיר אותה זה ייצור, והצהרות או סגנון לא יחזירו אותה. בפועל זה דבר אחד שנבנה בכל יום, הבטחה קטנה לעצמך שנסגרת עד הערב, ועמדה אחת שנאמרת בשקט. תחשוב על הגבריות כמו על שריר של עשייה. היא לא אבדה לך, רק התנוונה מחוסר שימוש, והיא חוזרת מהר כשמתחילים להפעיל אותה.